חרדה חברתית טיפול

אנשים רבים הסובלים מחרדה חברתית נוטים לחשוב שהם פשוט "ביישנים" או "מופנמים". עם זאת, חרדה חברתית עמוקה בהרבה מביישנות רגילה ומלווה בתסמינים פיזיולוגיים, קוגניטיביים והתנהגותיים ברורים ואינטנסיביים.

• התסמינים הגופניים השל חרדה חברתית
  ברגע של מפגש חברתי או ציפייה אליו, הגוף מפרש את הסיטואציה כאיום קיומי ומפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית. הדבר בא לידי ביטוי בדרכים הבאות: דפיקות לב מואצות, הסמקה חזקה בפנים ובצוואר, רעד בידיים או בקול, הזעה מוגברת (לפעמים בכפות הידיים), יובש בפה ותחושת מחנק קלה, כאבי בטן או סחרחורת.
• התסמינים הקוגנטיביים של חרדה חברתית:
  „יחשבו שאני טיפשה”, „יראו שאני לחוצה”, „לא יהיה לי מה להגיד”, „אני אעשה מעצמי צחוק”, „כולם שמים לב אליי”.
  ניטור עצמי מוגבר: איך אני נשמעת? האם אני מסמיקה? מה עושים עם הידיים? איך האחרים מגיבים אליי?
  ניתוח חוזר של המפגש: „למה אמרתי את זה?”, „ראו שהייתי לחוצה”, „בטח חשבו שאני מוזרה”.
• התסמינים הרגשיים של חרדה חברתית:
  פחד, מבוכה, בושה, תחושת חשיפה ולעיתים נחיתות.
  חרדת ציפייה – שעות או ימים של מחשבות על מה שעלול להשתבש.
• התסמינים ההתנהגותיים של חרדה חברתית:
  הימנעות ממפגשים, מדיבור בפני קהל, מהיכרות עם אנשים, משיחות טלפון, מאכילה מול אחרים או הימנעות מצבים שבהם האדם במרכז תשומת הלב.
  התנהגויות ביטחון – לדבר מעט, להכין מראש כל משפט, להימנע מקשר עין, להיצמד לאדם מוכר, לבדוק שוב ושוב איך נתפסתי על-ידי הסביבה (מה חשבו עליי) או להשתמש בטלפון כדי להימנע מאינטראקציה.