המושג "תלות שיתופית" צמח מעולם ההתמכרויות ובשפת היומיום הרבה מכנים אותו "תלות יתר" או "מכורה למכור" (ולהפך כמובן – "מכור למכורה"). למרות קיום התופעה, היא עדיין לא הוגדרה באופן רשמי ואין עדיין קריטריונים מובחנים להגדרתה.
תלות שיתופית מתארת קשר בו אחד מבני הזוג מאפשר לשני להמשיך את דפוסי התנהגותו הפוגעניים. במקרה של התמכרות – קשר שבו בת-הזוג מאפשרת את המשך ההתמכרות של בן-הזוג. מבחוץ, על פני השטח, נראה כאילו בת-הזוג נלחמת: היא תשכנע את המכור ללכת לטיפול, תיצור קשר עם המטפל, תעקוב אחריו כאשר הוא יוצא מהבית, תעקוב אחרי השימוש בסמים, תאיים על המאהבות ותרוץ לסגור את החובות שיצר בהימורים. עם זאת, מתחת לפני השטח, פועלים כוחות לא מודעים שמייצרים אפקט הפוך מזה אליו התכוונה. המכור נשאר מכור והיא נשארת אומללה.
עם השנים המושג "תלות שיתופית" התרחב והיום משתמשים בו לא רק בהקשר של התמכרות לסמים ולאלכוהול.
אחת ההגדרות המקובלות לתלות שיתופית היא של "מצב פסיכו-סוציאלי שבא לידי ביטוי על ידי דפוס של התקשרות לאחרים. דפוס זה מאופיין בהתמקדות קיצונית בזולת (במקום בעצמך), חוסר ביטוי פתוח של רגשות, וניסיונות להרגיש תחושת תכלית ומטרה מתוך הקשרים הבינאישיים".
איגוד הפסיכולוגים האמריקאיים (APA) מגדיר תלות שיתופית כ"מצב בו קיימת תלות הדדית… דפוסים לא מתפקדים של קשרים בהם האחד תלוי נפשית (או נשלט על-ידי) בן-זוג בעל מאפיינים פתולוגיים (כגון אלכוהוליזם, התמכרות להימורים)".
במילים פשוטות, תלות שיתופית היא מערכת יחסים שבה אדם אחד לוקח על עצמו את תפקיד "הנותן" ומקריב את צרכיו, רצונותיו אושרו האישי למען הזולת (המכונה "המקבל"). הקשר לא חייב להיות קשר רומנטי בהכרח. תלות שיתופית עלולה להתפתח גם בין הורה לילד, בין חברי משפחה שונים או בין חברים.
הטבלה הבאה מסייעת לזהות את ההבדלים המהותיים ביומיום בין מערכת יחסים מאוזנת לבין דפוס תלותי:
מאפיין | קשר בריא ומאוזן | קשר של תלות שיתופית |
ערך עצמי | נובע מבפנים ומבוסס על קבלה עצמית. | תלוי באישור של האחר ובמידת ה"נחיצות" שלי עבורו. |
פתרון בעיות | תמיכה הדדית תוך השארת האחריות בידי בעל הבעיה. | נטילת אחריות מלאה על הבעיות של האחר וניסיון "להציל" אותו. |
ביטוי רגשי | תקשורת פתוחה של צרכים, רצונות וכעסים. | הסתרת רגשות ודיכוי צרכים אישיים כדי להימנע מקונפליקט. |
גבולות | קיימים גבולות ברורים בין ה"אני" ל"אנחנו". | טשטוש גבולות; תחושה ש"אם הוא עצוב, גם אני חייבת להיות עצובה". |
תחושת חופש | בחירה להיות יחד מתוך רצון ושיתוף פעולה. | תחושת מחויבות כפייתית או פחד מהשלכות אם אפסיק לתת. |
זמן אישי | עידוד הדדי לתחביבים, חברים ועיסוקים נפרדים. | רגשות אשמה או חרדה כאשר עוסקים בדברים שאינם קשורים לקשר. |
על פי רוב הגורמים להתפתחות של דפוס זה נעוצים בילדות. השפעת משפחת הגרעין נמשכת עמוק לתוך הקשרים שאנו בונים כאנשים בוגרים. פעמים רבות, באופן לא מודע, אנו מאמצים דפוסים שראינו בבית הורינו. משפחות לא מתפקדות מסיבות שונות כגון: חוסר גבולות במשפחה, חוסר מענה לצרכים של הילד, ילדות להורים מכורים, נטישת הורה בגיל צעיר וחוסר תפקוד של ההורה שנשאר.
דפוסי תלות שיתופית ממשפחת המוצא, עלולים להימשך לתוך הזוגיות שאנו יוצרים כמבוגרים – ילדות בבית שבו הורה אחד הקריב מעצמו ולא ידע לשים גבולות, בתים בהם נמנעו מקונפליקטים והבעת רגשות, בתים בהם היו קשרים מתעללים אבל מעולם לא דיברו על כך. גם ילדות במשפחה שיש בה הורה שמתמודד עם חולי פיזי או נפשי כרוני ונדרש מחברי המשפחה להקריב מעצמם לטיפולו, עלולה להשפיע על התפתחות של דפוסים אלו – דפוס שבו האחד מטפל ודואג לשני ללא גבולות אדומים שאין לחצות.
הערכה עצמית נמוכה נמצאה קשורה לקשרים של תלות שיתופים. כאשר אנו מרגישים לא ראויים לאהבה, כאשר אנו מרגישים שאנחנו תופסים את המקום שלנו בזוגיות (ובעולם) לפי המעשים שלנו והנתינה שלנו (ולא מעצם קיומנו) וכאשר אנו מעריכים את עצמנו לפי איך שהסביבה מעריכה אותנו אנו עלולים להיכנס למצב של ניתנת יתר והקרבה.
זה נשמע קלישאה אבל זה כל כך נכון – הצעד הראשון הוא לקחת אחריות על המצב.
המומחיות של הצד "הנותן" בתלות שיתופית היא להתמקד בזולת ולפתור את בעיותיו. מנגד, חייו של "הנותן" עלולים להיות משבר אחד ארוך.
לעצור רגע.
להתמקד בחיים שלכם – איך אתם פותרים את מה שקורה אצלכם? איך אתם מנווטים את החיים שלכם למקום בו אתם חפצים?
המשמעות של לקיחת אחריות על המצב היא הבנה שאתם יכולים לשלוט רק בעצמכם, בהתנהגות שלכם ובחיים שלכם. העבירו את מוקד תשומת הלב לעצמכם! חישבו כיצד אתם יכולים לפתור את הקשיים שלכם.
העניין הוא שבתלות יתר אנו מדברים על דפוסי התנהגות שנמשכים הרבה שנים ולכן פעמים רבות כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי להצליח לעשות שינוי במקום הזה. אפשרות נוספת, היא לפנות לקבוצת תמיכה שמתמחה בנושאים אלו. בישראל קיימות קבוצות עזרה עצמית של נר-אנון לחברי משפחה למכורים.
בכל מקרה, הכי חשוב – אל תאשימו את עצמכם. זו לא אשמתכם. נקודה.
כל אחד עלול למצוא את עצמו בקשרים לא בריאים. השאלה שבה צריך להתמקד היא איך לוקחים את ההגה לידיים ומוצאים את הדרך למקום טוב ובריא עבור עצמכם.
היציאה מדפוס של תלות שיתופית דורשת עבודה רגשית מעמיקה במספר צירים מרכזיים:
זיהוי ה"עצמי" שנשחק: בתהליך הטיפולי אנjbו מחזירים את המבט פנימה. במקום להתמקד בבן/ת-הזוג ולשאול "מה הוא צריך עכשיו?" או "איך אפשר לשנות אותו", אנו לומדים לשאול "מה אני מרגישה עכשיו? מה נכון לי?". זהו תהליך של גילוי מחדש של רצונות, חלומות וצרכים שהוזנחו במשך שנים לטובת האחר.
למידה של הצבת גבולות: גבולות הם לא "חומות", אלא ההגדרה של איפה אני נגמרת והאחר מתחיל. הצבת גבול פירושה להבין שזה בסדר להגיד "לא" וזה בסדר לא לפתור משבר עבור אחרים. הגבול מגן על המיקוד והאנרגיה הנפשית שלנו ומאפשר לנו להיות נוכחים בקשר מבלי להישאב אליו ולבטל את עצמנו.
עיבוד חוויות הילדות: מכיוון שלעיתים קרובות מקור הדפוסים הוא משפחת המוצא, הטיפול מאפשר לעבד את אותם מקומות בהם נדרשנו להיות "ילדים הוריים" או מטפלים לפני הזמן. הבנת השורשים הללו מסייעת להשתחרר מהאוטומטים שמנהלים אותנו בבגרותנו.
שינוי אמונות מגבילות: שינוי דרכי חשיבה שאפשרו לנו להישאר לאורך זמן בקשר שאינו מיטיב.
תהליך השינוי אינו קורה ביום אחד, אך כל צעד של התקרבות לעצמכם הוא צעד לעבר חיים של חופש, ביטחון וקשרים המבוססים על אהבה אמתית ולא על צורך הישרדותי.
תלות שיתופית יכולה להרגיש כמו אהבה, אבל היא בדרך כלל אינה אהבה בשלה — אלא דפוס קשר שבו האדם מאבד את עצמו בתוך הצורך להציל, לרצות, לווסת או להחזיק את בן הזוג.
בעוד שאהבה בריאה מבוססת על הדדיות, הערכה עצמית נפרדת ותמיכה שאינה מבטלת את ה"עצמי", תלות שיתופית מונעת לעיתים קרובות מפחד – פחד מנטישה, פחד מאובדן שליטה או פחד מהתמודדות עם ריקנות. בתוך דפוס זה, ה"נתינה" אינה מגיעה ממקום של ראית הצרכים של הזולת אלא ממקום של צורך אישור פנימי לכך שאנחנו נחוצים ובעלי ערך.
הקושי נובע מכך שהקשר מספק מענה לצורך נפשי עמוק של "הנותן" להרגיש בשליטה ובעל משמעות. כאשר הנותן פותר את בעיותיו של האחר, הוא חווה תחושת ערך רגעית שמשתיקה את חוסר הביטחון הפנימי שלו. בנוסף, קיים החשש שאם הנותן יפסיק לתמוך, הצד השני יתמוטט, מה שיוצר רגשות אשמה כבדים שמשאירים את האדם בתוך המעגל המתיש.
בהחלט. השינוי מתחיל בזיהוי הגבולות האישיים ובלמידה של "נפרדות" – ההבנה שכל אדם אחראי לרגשותיו ולתוצאות מעשיו. כאשר צד אחד מתחיל להציב גבולות ולהתמקד בעצמו, הדינמיקה כולה משתנה. לעיתים זה מוביל לצמיחה משותפת, ולעיתים זה מבהיר את הצורך בבחינה מחדש של הקשר.
באתר תמצאו מידע גם אודות טיפול בהתמכרויות, טיפול בדימוי עצמי נמוך, מערכת יחסים רעילה, טיפול בחוסר ביטחון עצמי ועוד.
כולנו זכאים לחיים טובים, שלווים ומאושרים. גם אם זיהיתם שאתם מתמודדים עם דפוסי התנהגות של 'תלות יתר' דעו שתמיד אנו יכולים לשנות את דפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו. אתם מוזמנים להתחיל תהליך שינוי וצמיחה עם ד"ר ענבר כהן. המפגשים פרונטליים או בשיחת וידאו אונליין. צלצלו למספר הטלפון 052-6909091 או השאירו את פרטיכם בטבלה מטה ונחזור אליכם בהקדם.
מקורות מידע:
Happ, Z., Bodó-Varga, Z., Bandi, S. A., Kiss, E. C., Nagy, L., & Csókási, K. (2022). How codependency affects dyadic coping, relationship perception and life satisfaction. Current Psychology, 1-8.
Spann, L., & Fischer, J. L. (1990). Identifying codependency. The Counselor, 8, 27.
לקבלת פרטים ותאום פגישה ראשונית עם ד"ר ענבר כהן השאירו פרטים או צלצלו לטלפון שמספרו 052-6909091
גם מסע של אלף מיילים מתחיל בצעד אחד קטן....
