לראות אדם שיקר לנו מתמודד עם פחד שאינו בהלימה לסכנה בעולם האמיתי זה מתסכל ומדאיג. הפחד, ההסתגרות וההימנעות מהחיים גורמת לנו רצון להתגייס ולעזור. אנחנו מנסים לגלות את שורש הפחד, מסבירים בהיגיון, מלווים ותומכים אבל לא רואים פרי למאמצנו. מה כן ניתן לעשות? להוות מקור להקשבה ותמיכה ולקבל שיש דברים שהאדם צריך לעשות בעצמו. מאמר זה מוקדש לבני-הזוג, חברי משפחה או חברים לאנשים שמתמודדים עם התקפי חרדה ורוצים לעזור.
דברו עם האדם וגלו ביחד את הסימנים שמבשרים את התחלת התקף החרדה.
חשוב מאוד לדבר עם האדם כשהוא רגוע ולהבין איתו כיצד הוא רוצה שיעזרו לו בזמן התקף החרדה. אתם יכולים לשבת ביחד ולתכנן מה הדברים שהוא רוצה לשמוע בזמן התקף חרדה – מה המשפטים שיחזירו אותו לשיפוט תקין, כיצד הוא רוצה שייתחסו אליו, האם יש תרופת S.O.S שהוא רוצה שתזכירו לו ליטול, לתרגל ביחד טכניקות נשימה או תרגילים פיזיים שמרגיעים אותו. במידה והאדם מתחבר לטכניקות נשימה או דימיון מודרך, חשוב לתרגל אותם בזמני רוגע. ככל ששניכם תתרגלו את הטכניקות בצורה אוטומטית כך יהיה קל יותר לתרגל אותם בזמן התקף החרדה.
עם זאת, שימו לב שאתם לא מדברים כל הזמן על החרדה והקשיים איתם הוא מתמודד. אל תתנו לחרדה "לצבוע" את כל הקשר שלכם. שימרו על קשר בריא שרואה בחבר אדם עם כוחות והתעניינו בכל התחומים הרגלים של החיים.
כבדו את הרגשות של הזולת. זה לא באשמתם והם לא עושים זאת בכוונה. אמירה בסגנון "הגזמת, זה מפחיד???" לא תעזור פה. גם להסביר הסברים הגיוניים ולנסות לשכנע לא יעזור בהתמודדות עם חרדה. פחדים אלו הם מעבר להיגיון ולחשיבה המודעת. לא יעזור להלחיץ אותם להתמודד ישירות עם הפחדים. חשוב לזכור שהפחד שהם חווים הוא אמיתי עבורם והם לא בחרו בו. לכן הדבר הנכון הוא להיות סבלניים, חסרי שיפוטיות, לבוא בגישה של נעימות ונחמדות, להקשיב לרצונות ולקחת דברים בקצב שמרגיש להם בסדר. קראו על חרדה (ראה מאמרים ) והבינו את התופעה. צריך לקבל את העובדה ששינויים מתרחשים בצורה הדרגתית ולכן אין סיבה להיות מתוסכלים כאשר השינוי לוקח זמן.
בזמן התקף החרדה הישארו רגועים. הזכירו לעצמם ולאדם היקר לכם שכנראה הוא מתמודד עכשיו עם התקף חרדה, ובדומה לקודמיו, גם התקף זה יעבור ויחלוף. היו עוגן לשלווה ולביטחון שלכם ביכולת של האדם לעבור את גל החרדה.
התמודדות עם חרדה מתישה והרבה פעמים מלווה בתחושה של אכזבה עצמית, יאוש ובושה. חזקו את האדם על צעדים קטנים שהצליח להתקדם בהם. שקפו לו שאתם מאמינים בו ושעם הזמן והתרגול הנכון הוא יצליח להתגבר על הקושי.
טפלו בעצמכם, לחיות עם אדם שמתמודד עם חרדות עלול להיות קשה ומציף ולכן חשוב מאוד שתזכרו גם להקדיש זמן ואנרגיה לעצמכם. המשיכו לעשות פעילויות שאתם אוהבים, היפגשו עם חברים וטפחו תחביבים שמעניינים אותכם. קבעו גבולות לעצמכם – כמה אנרגיה, זמן ומקום אתם יכולים להקדיש לטיפול באדם. העזרו גם אתם בחברים – מצאו חבר שאתם סומכים עליו ושתפו אותו בהתמודדות שלכם. במידת הצורך, פנו לטיפול מקצועי כדי לברר כיצד למצוא איזון ושלווה גם לעצכמם.
כשרואים אדם מתמודד עם חרדה, קל לנו להסתכל על הסיטואציה מבחוץ ולחשוב שהתגובה שלו "מוגזמת". אך בפועל, בתוך המוח שלו, מתחוללת דרמה ביולוגית אמיתית לחלוטין. המוח מזהה סכנה (גם אם היא לא קיימת במציאות) ואז רשתות מוחיות הקשורות לזיהוי סכנה ופחד, ובהן האמיגדלה, ההיפוקמפוס ואזורים פרה־פרונטליים, משתתפות בתגובה. האמיגדלה – "מערכת האזעקה" של המוח – מזהה סכנה (גם אם היא לא קיימת במציאות האובייקטיבית) ומפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית (מנגנון ה-Fight or Flight).
המוח מציף את הגוף באדרנלין וקורטיזול, מה שמסביר את הדופק המהיר, קוצר הנשימה והזעה. האדם חווה מצוקה אמיתית.
כאשר אתם מבינים שלא מדובר ב"הצגה" או בבחירה מודעת אלא בכימיה של הגוף, קל יותר לגשת לאדם בה בהבנה ובחמלה.
ההבנה גם מאפשרת להחליף את המשפט "אני בסכנה" במשפט הרבה יותר מדויק: "מערכת הסכנה שלי הופעלה". זה הבדל עצום.
דופק מהיר הופך מ"אני מקבלת התקף לב" ל"הלב שלי מגיב לאדרנלין".
סחרחורת הופכת מ"אני עומדת לקרוס" ל"ייתכן שהעוררות והנשימה שלי גורמות לזה".
רעד הופך מ"אני מאבדת שליטה" ל"השרירים ומערכת העצבים שלי נמצאים בעוררות גבוהה".
תחושת חוסר המציאות הופכת מ"אני משתגעת" ל"זו תחושה שיכולה להופיע בזמן פאניקה".
בנוסף, הידיעה המדעית שהפרשת האדרנלין בגוף מגיעה לשיאה ויורדת באופן טבעי תוך דקות ספורות, יכולה לעזור גם לכם וגם לאדם היקר לכם להחזיק מעמד ולדעת ש"הגל הזה תכף יעבור".
כדי לדעת כיצד לפעול בצורה המיטבית, הטבלה הבאה מרכזת את הפעולות המומלצות בזמן ההתקף עצמו, לעומת העבודה התשתיתית שניתן לעשות בזמני שגרה ורגיעה:
שלב ההתמודדות | מה לעשות בפועל | מה המשמעות הרגשית עבור האדם? | ממה מומלץ להימנע בשלב זה? |
בזמן התקף החרדה | • לשמור על טון דיבור נמוך, רגוע ואיטי. • להציע עוגן פיזי (להחזיק יד אם האדם מאשר) • להשתמש בטכניקות קרקוע (Grounding) כמו שיטת 5-4-3-2-1 (לזהות בחדר 5 חפצים, 4 צלילים וכו') • להזכיר שההתקף זמני ויחלוף תוך מספר דקות | הוא מרגיש שהוא לא לבד בתוך הכאוס ושיש לצידו "מבוגר אחראי" ויציב שאינו נבהל מהסערה הרגשית | • ויכוחים והסברים לוגיים • ניסיונות "לנער" את האדם • הבעת בהלה, כעס או תסכול מצדכם |
בזמני שגרה ורוגע (בין ההתקפים) | • לנהל שיחה פתוחה על מה שעוזר לו בזמן התקף • לתרגל יחד נשימות קצובות (כמו נשימת מרובע או נשימה סרעפתית) כשהגוף נינוח • לעודד יציאה הדרגתית למקומות מעוררי חרדה (חשיפה הדרגתית) • לחזק ולשבח כל הצלחה קטנה או ניסיון התמודדות | הוא מפתח תחושת מסוגלות מבין שהחרדה היא רק חלק ממנו ולא מגדירה את כולו, ומתמלא בתקווה. | • דיבור בלתי פוסק על החרדה (לא לצבוע את כל הקשר סביב זה) • לחץ מוגזם להתקדם מהר מדי • ביטול עצמי שלכם והזנחת הצרכים האישיים שלכם |
בשיאו של התקף, המחשבות הקטסטרופליות משתלטות על התודעה. המילים שנגיד באותם רגעים קריטיות:
מה לא לעשות:
אל תגידו "נו באמת, הכל בראש שלך", "תרגע" או "אתה סתם נכנס ללחץ". משפטים כאלו מייצרים אצל האדם תחושת בדידות עמוקה, אשמה ובושה ומגבירים את הלחץ.
מה כן לעשות:
אם אנחנו מדברים על אדם מוכר שכבר חווה התקפי פאניקה והתסמינים הנוכחיים תואמים את הדפוס המוכר שלו, המטרה של האדם שלידו אינה "להעלים את ההתקף" אלא לא להוסיף עוד אזעקה למערכת שכבר נמצאת באזעקה. התקפי פאניקה מפחידים מאוד אך כשאכן מדובר בפאניקה הם אינם מסוכנים והם חולפים.
כשהוא אומר: "אני עומד למות" כדאי להגיב בקול רגוע, במשפטים קצרים ומדויקים:
"אני רואה כמה זה מפחיד. אני איתך. הגוף שלך עכשיו במצב חירום, אבל התחושות האלה מוכרות מהתקף חרדה והן יחלפו."
אפשר להזכיר בעדינות מה קורה: "הלב דופק כי מערכת האזעקה של הגוף הופעלה", "הסחרחורת יכולה להגיע מהעוררות ומהנשימה", "אתה לא צריך לגרום לזה להיעלם עכשיו — ניתן לגל לעבור".
אפשר גם להציע עוגן פשוט: להרגיש את כפות הרגליים על הרצפה, להסתכל על החדר, להחזיק יד אם זה נעים לו, או לנשום יחד בקצב רגוע. להציע, לא לפקד. האדם כבר מרגיש שאיבד שליטה, אין צורך לקחת ממנו עוד שליטה.
אם האדם אומר שהוא מרגיש ש"אני משתגע" חשוב להבין מה מסתתר מאחורי המשפט. בזמן פאניקה אנשים יכולים לחוות תחושת ניתוק, חוסר מציאות, בלבול או פחד מאובדן שליטה — ולפרש אותם כ"השתגעות". תגובה טובה תהיה: "התחושה שאתה מאבד שליטה היא חלק מוכר מהתקף פאניקה. תחושה היא לא הוכחה שאתה באמת מאבד את השפיות. אני נשאר איתך עד שזה יורד."
זוהי אחת הדילמות המורכבות ביותר עבור בני זוג ובני משפחה. מתוך אהבה ורצון להגן, אנו נוטים לעתים קרובות לשתף פעולה עם ההימנעויות של האדם החרד – למשל, לעשות קניות במקומו, לבטל תוכניות חברתיות, או לנהוג במקומו לכל מקום.
בטווח הקצר, זה אכן מפחית את המצוקה שלו ויוצר שקט. אך בטווח הארוך, "התנהגות מאפשרת" כזו מאותתת למוח שלו שהעולם באמת מסוכן ושהוא אינו מסוגל להתמודד לבדו. התמיכה הנכונה אינה "לפתור את הבעיה במקומו" או לעזור לו לברוח, אלא להיות שם איתו בתוך הקושי, לעודד אותו להעז לעשות צעדים קטנים, להציע לו ללכת לטיפול עם איש מקצוע ולשקף לו את החוסן הפנימי שלו.
אם אתם מבחינים שהחרדה מתחילה לפגוע באורך החיים של האדם עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית. חלק מהאנשים ירגישו בנוח לפנות לרופא המשפחה ולבקש טיפול תרופתי, חלק מהאנשים יעדיפו רפואה משלימה וחלק יעזרו בטיפול שיחתי עם איש מקצוע. החשוב הוא שלחרדה יש פיתרון. ממש כך. אין טעם לסבול סבל מיותר וההשלכות של חרדה לא מטופלת לאורך זמן עלולות להיות קשות. בררו עם האדם מה ערוץ הטיפול המועדף עליו ועזרו לו להיכנס למסלול טיפול והחלמה מחרדה.
במידה ומישהו שיקר לכם מתמודד עם התקפי חרדה אתם מוזמנים ליצור קשר עם ד"ר ענבר כהן. לד"ר ענבר כהן ליוותה בהצלחה רבה הרבה מאוד אנשים שמתמודדים עם חרדות שונות. לפסיכולוגיה כלים רבים לטיפול בחרדה ולכן אין טעם להמשיך עם הסבל המיותר. צרו קשר עוד היום כדי ליצור את השינוי המיוחל ולהחזיר את השלווה והבריאות לחיים. המפגשים פרונטליים או דרך הזום ומתבצעים על ידי ד"ר ענבר כהן בלבד.
לתיאום פגישה התקשרו לטלפון מספר 052-6909091 או השאירו פרטים בטבלה מטה, ונחזור אליכם בהקדם.
לקבלת פרטים ותאום פגישה ראשונית עם ד"ר ענבר כהן השאירו פרטים או צלצלו לטלפון שמספרו 052-6909091
גם מסע של אלף מיילים מתחיל בצעד אחד קטן....
