חרדת טיסה טיפול

מבחינה פסיכולוגית, חרדת טיסה היא לעיתים קרובות "פוביה מורכבת" המורכבת משילוב של מספר פחדים עמוקים יותר, המשתנים מאדם לאדם:

• פחד מאובדן שליטה: בעוד שברכב הפרטי שלנו אנו מרגישים שאנחנו מכוונים את ההגה, במטוס אנו נדרשים להפקיד את חיינו לחלוטין בידי אנשים זרים (הטייסים) ומערכת שאיננו מבינים, דבר המעורר מצוקה אצל מי שזקוק לתחושת שליטה גבוהה.
• קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים): המטוס הוא חלל סגור, צפוף, שלא ניתן לצאת ממנו מרגע סגירת הדלתות ועד לנחיתה. תחושת המלכוד הזו היא טריגר משמעותי מאוד.
• פחד ישיר: התרסקות, תקלה טכנית, טרור או מוות. המוח מעריך את חומרת התוצאה האפשרית יותר מאשר את הסתברות התרחשותה לכן הידיעה שטיסה בטוחה יחסית אינה בהכרח מפחיתה את החרדה.
  החשיבה האופיינית כוללת:
  הערכת־יתר של הסיכוי לאסון
  פירוש רעשים, תנודות או מערבולות כסימן לתקלה
  תמקדות בתרחיש הגרוע ביותר
  קושי לקבל מצב שבו קיימת הסתברות קטנה אך אינה אפס
  ציפיות קטסטרופליות והטיות בעיבוד מידע כאחד במיוחד לאור חוסר היכולת לראות או להבין תופעות טבע כמו עננים או מערבולות רוח שמתורגמים במוח באופן אוטומטי כסכנת מוות מיידית.
• למידה בעקבות חוויה מפחידה: פוביה יכולה להתפתח לאחר אירוע כגון: מערבולת חזקה, נחיתה קשה או טיסה בתנאי מזג אוויר קשים, התקף פאניקה שהתרחש במטוס, אירוע תעופתי ממשי, תחושת חנק, מחלה או חוסר אונים בזמן טיסה.
  בתהליך של התניה, המוח קושר בין המטוס לבין סכנה. לאחר מכן גם רמזים ניטרליים — הזמנת כרטיס, שדה התעופה או רעש המנועים — עשויים לעורר תגובת פחד.
• למידה עקיפה ומידע מאיים: פחד יכול להתפתח גם ללא חוויה אישית – צפייה בדיווחים חוזרים על תאונות, סיפורים מפחידים של אחרים, צפייה בסרטונים של תקלות או מערבולות, חשיפה לפחד של הורה או בן משפחה. אירועים תעופתיים זוכים לסיקור נרחב ובלתי פרופורציונלי לשכיחותם. זמינותם בזיכרון יכולה לגרום לאסון להרגיש סביר יותר מכפי שהוא בפועל.