התמכרות לקניות

נכון להיום הסיבות המדויקות להתמכרות לקניות אינן ידועות והערכה היא שמדובר באינטראקציה של כמה וכמה גורמים.
חלק מהגורמים הנפוצים הם:

• קניות כמנגנון בריחה – המכור לקניות אינו מתעניין בערך האמיתי של הפריט שנקנה. הקנייה אינה מתוך צורך וחוסר אמיתי אלא בבסיס של הקנייה קיים רצון להפחית תחושה שלילית כלשהי. כמובן, פעמים רבות, תהליך זה מתרחש ברמה הלא-מודעת.
  בשפת היומיום אנחנו מדברים על קניות כ"צורך בפיצוי" או "קניות רגשיות". מבחינה זו הקניות הפכו להיות מנגנון בריחה – בריחה מרגשות לא נעימים. שעמום, כעס, חוסר ביטחון עצמי, שחיקה, דיכאון, חרדה, פחד – כל אלו עשויים לשלוח את המכור לקנות. אנשים שמתמודדים עם התמכרות לקניות למדו למידה פשוטה – כשמרגישים לא טוב – קניות גורמות לך להרגיש טוב. במיידי.

  הבעיה היא שהקניות לא באמת פותרות את הקושי שקיים ואשר הוביל לקניות מלכתחילה. למה? כי לאחר הקנייה, האדם נשאר עם הבעיה הראשונית שהובילה אותו לקנות ועם בעיות נוספות שהקניות גרמו – לחצים כלכליים, לחצים במשפחה, שקרים ותחושת בושה ואשמה על הקניות.

• פינוק יתר במהלך החיים – אנשים שהתרגלו בילדותם לקבל את אשר הם רוצים כאשר הם רוצים זאת, המשיכו דפוס זה לתוך הבגרות. עם זאת, ישנה גם תמונה הפוכה – ילדים שגדלו בחוסר, מפצים בבגרותם את אותה תחושת חוסר זו. במצב זה הקניות מתבצעות מתוך דפוסי פיצוי וחשיבה ילדותיים.
• מערכת ערכים חומרנית – המתרגמת כסף ורכוש ככוח ומעמד, גם מחזקת את הנטייה להתמכר לקניות. מכור לקניות עשוי להרגיש שהוא משדר כוח והצלחה כאשר הוא מתהדר ברכש החדש. כמובן שתחושה זו לא מחזיקה מעמד זמן רב כיוון שהיא לא בנויה על תחושת אמיתית, פנימית, חזקה ויציבה. הרגשה זו היא בבחינת "אהבה התלויה בדבר- בטל הדבר, בטלה האהבה".
• גורמים תרבותיים-חברתיים – מבחינה זו חשוב לשים לב שאנו חיים בתרבות שמקדשת יופי, הצלחה כלכלית ורכוש. לכן, המכור מרגיש תגמול על הקניות שרכש. תגמול חברתי – מחמיאים לו על הטעם הטוב, על הניראות ועל ההצלחה. בעניין התרבות – תופעת קניית היתר מתרחשת בעיקר במדינות מפותחת. הקיום של כלכלה מבוססת שוק, הזמינות יתרה של מוצרים מכל הסוגים ומכל העולם, משכורת פנויה, השימוש הנרחב בקרדיט, וזמן הפנאי, כל אלו נחשבים כמאפיינים המחזקים תופעה זו.